יום שישי, 10 באוגוסט 2007

סוזאנה, לימור ואני

בשני האחרון החלטנו לימור ואני להיפגש לנשנוש קל ולהשלים פערים. החלטתי להוביל אותנו אל שכונת נווה צדק. השעה הייתה 19:00 ועל שכונת נווה צדק שרתה אווירת סוף יום עסקים קייצי. מוכרים החלו לסדר חנויותיהם לקראת סגירה, מכולות נאספו פנימה, ברחובות שרר שקט קסום, מעט אנשים ברחוב ובתים נפרדו מקרני שמש אחרונות, כאילו השכונה המתינה רק לנו כדי לחתום עוד פרק בחייה של השכונה היפה בתל אביב.

בשכונת נווה צדק מספר מסעדות ובתי קפה הפרוסים לאורך רחוב שבזי המפורסם, וראויים לאזכור, "אוקינאווה" היפנית המהודרת, קונדיטוריית "חטאים מתוקים", מסעדת "מישל", "אצל ג'ולי" - מסעדת צהריים מצרית ו"דולצ'ה מיה" שמחלונותיה ניבטים שוקולדים המפתים לדבר עבירה. בעודנו נפעמים מהקסם השורה ברחובות, שמנו פעמינו אל עבר מסעדה בה אכלנו לא פעם - "סוזאנה". החצר בה ישבו שאר בני ישראל הרעבים היא לטעמי אחת מהחצרות היפות שמסעדה יכולה לבקש לעצמה. אך בניגוד מוחלט לכל יושבי המסעדה בחרנו להתיישב דווקא בפנים ולהתענג על "בריזת" המזגנים.
מלצר חביב בירך אותנו לשלום, הוביל אותנו פנימה והציע לנו שולחן. לשמחתי את תוך המסעדה מילאנו רק אני, לימור ושלוש הטלפונים שלה שכמעט ולא הפסיקו לצלצל. (טוב ככה זה כשאת סקסולוגית חוויתית מבוקשת).

בזמן שעיינו בתפריט לימור הזמינה דקירי פסיפלורה, שהתגלה כטעים עד כי אחד נוסף עשה את דרכו אל שולחננו מיד עם סיום הלגימה האחרונה. כמו תמיד, לימור החליטה לתת לי חופש פעולה כמעט מלא בכל הקשור לאוכל. למנות פתיחה הזמנו כרובית מטוגנת, מנת קובה (2 חתיכות) שהגיעה עם טחינה בצידה. המנות היו מצוינות אם כי לא הייתה בהן משום הפתעה או דבר מה מעניין במיוחד. בנוסף, הזמנו סלט תרד וחסה עם רוקפור ואגוזים. הסלט שהורכב מתערובת של עלי חסה, בזיליקום ותרד היה מעולה, מעודן בטעמו וקל. הכנה טובה למנה העיקרית.

בהמלצת המלצר החביב שלנו, הזמנו יחדיו למנה עיקרית את מנת היום - שוק אווז על מצע חיטה וירקות שורש. את מרבית המנה חיסלתי לבדי בתאווה רבה, את לימור לעומת זאת העסיקו טלפונים, ניסיונות נואשים בין לבין לספר לי מה קורה בחייה והרצון להישאר רזה לתמיד. המנה הייתה טעימה מאוד, צבע הבורדו של שוק האווז עורר את התיאבון וגירה את העין, הבשר היה רך למגע והתפרק בקלות מהעצם, החיטה שספגה את כל טעמי התבשיל הייתה מעולה וכך גם ירקות השורש המעטים שליוו את המנה. (טוב, בקשר לירקות אני אוהב אותם מבושלים וכמה שיותר ירקות, יותר טוב). החיסרון היחיד שבלט במנה הוא שלא חוממה מספיק (אני לא מחזיר מנות). הייתי מצפה ממנת קדירה מסוג זה שתוגש לוהטת כשאדיה הרבים מגרים את חושי הטעם והריח, עוד לפני טעימת המנה עצמה.

לאחר שקשקשנו קצת, מלצרית ניגשה אלינו, הציעה לנו להזמין קינוח והמליצה על פאי תאנים על מצע שוקולד לבן ורוטב פסיפלורה. למרות התלבטויות והתנגדות קלה שלי נפל הפור והזמנו את מה שהובטח לנו כקינוח מצוין. לצערי הרב חששותיי התממשו - התאנה אותה אני יכול להכתיר כ"פרי המפתיע ביותר" (על כך בפוסט הבא שלי) נחתכה לרבעים והונחה על גבי מצע מקצפת קצפת ושוקולד לבן, שהוקצפה מעט יותר מדי. על התאנים ומצע הפאי זולף רוטב פסיפלורה.

תאנה ופסיפלורה, כל קשר בין הטעמים מקרי בהחלט. השילוב הכפוי היה מוגזם ולא טעים. אני יכול להבין שילוב בין אלמנט וניל ופסיפלורה, אבל תאנה ופסיפלורה? לא טעים. הבצק היה הקש ששבר את גב הגמל. בתור עוזר קונדיטורית בעברי, אינני יכול להבין את הזילות שבהכנת בצק פאי - דפנותיו של הבצק היו אפויות יתר על המידה ובצבע חום עז. בסיסו של הפאי היה קשתי בצורה מוגזמת. רמת הגימור של הקינוח אכזבה עד מאוד. פולני או לא, מ"סוזאנה" ציפיתי ליותר.

למרות הקינוח, כדי שלא נצא עם טעם רע, אני חייב לומר שאני מאוד מחבב את מסעדת סוזאנה - המיקום הנפלא, האווירה, המלצרים והאוכל שבמרביתו היה טוב. אבל ייטב למקום אם תופנה מעט מתשומת הלב המושקעת בסט המלבב גם להגשת האוכל במידה המתאימה והנכונה, ובהקפדה יתרה בכל הקשור לקינוחים.
בתאבון ושבת שלום,
קובי

2 comments:

Unknown אמר/ה...

נו, יפה ....אתה עושה חיים משוגעים הא?
חייב להודות שאני נהנה מאוד מקריאת הפוסטים שלך, לא שזה מפתיע אותי :-).
מתגעגע...
רון

אנונימי אמר/ה...

. נהנתי לקרוא את רשמיך.אכן חצר
לקנאת כל בעלי מסעדה.
מצפה לקרא את חוויותיך הבאות .

שרה