יום ראשון, 4 במאי 2008

טוני וספה

עכשיו משחלפה מעלי סכנת הפסח, אפשר לגלות. לא שמרתי נגיעה מחמץ השנה. ביום ראשון שאחרי ליל הסדר יצאתי בלוית חברים אל עבר נמל תל אביב השוקק לטיול צמצום היקפים קטן. (ממש קטן). מרחוק, רחוק מאד החל לדגדג בנחירי אפינו ניחוח מוכר, ניחוח של בית. אמנם בית באיטליה הרחוקה, בה מעולם לא הייתי, אבל בית. ריח שהזכיר לנו מדוע תל אביב היא באמת עיר שצריכה לזכות בפרסי או"ם להאבסת התושבים בכל טוב.

היה זה ריחו של חמץ המזמין את המטיילים הנאבקים בעזות רוח במנות ליל הסדר של אמש, לחטוא בגדול (כמו "לרדת בגדול" רק ריאליטי מעניין ואמיתי באמת). כעכברים ההולכים מהופנטים אחר החלילן מהמלין, כיתתנו רגלינו אל חלקו הצפוני של רחוב דיזנגוף, שם התעצמו הריחות והפכו ממשיים עד כדי סכנה ברורה ומיידית לשלום החבורה.

לפתע, נגלה לעינינו מראה שהעלה ספק כבד בליבנו באשר לאמיתותו. המחשבה נדדה לשאלת השאלות, האם זו פאטה מורגנה? שמא אותה מצה וחצי שאכלנו עד כה הטריפה עלינו את דעתנו? האם הקניידלעך שיבשו את הלך המחשבה הישר וההגון?
משתאים, ניצבנו לנוכח הפלא ואך בקושי הצלחנו לקרוא את שלט המקום. לקחנו נשימה עמוקה בלי לנשוף החוצה וקראנו את השלט שמבחינתנו היה כמעט סמל יציאה מעבדות לחירות:
"Tony Vespa" (למי שלא קורא איטלקית - טוני וספה).

למי שכף רגלו טרם דרכה במקום, המדובר בפיצריה כשרה לפסח עבור אוכלי החמץ במחוזותינו. אני חייב להודות שישנם כמה אלמנטים מיוחדים בפיצריה זו. אם נשווה לאלמנטים אותם חגגנו בליל אמש - פסח מצה ומרור.

את הפסח סימלה מציאת המקום הנפלא שהוציאה אותנו לחירות של ממש ולעולם שכולו בחירה עצמית (לאכול או לא לאכול זו השאלה. מה נעלה יותר...?!). את המצה סימלה כמובן הפיצה. הפיצה מוצגת לראווה בטוני וספה על גבי מגשים גדולים ומלבניים מוכנה עם תוספות מתוספות שונות - עגבניות פטה, פפרוני, מרגריטה, בייקון ומוצרלה ועוד. לא קל היום להתלהב ממגוון הפיצות הקיים בשוק, למרות שיש כמה הצלחות לטעמי לפחות בתחום המשלוחים משם אני מכיר את המגוון - פיצה מטר ופיצה פרגו.

מאחר והחמץ העיקרי בפיצה אותה לקחתי היה הבצק לא יכולתי שלא להעניק לו פרס על התנהגות טובה ואכן הבצק שוחרר מוקדם משקבע גזר הדין ומצא עצמו נאכל ונעכל על ידי בסגנון טריפה חופשי ל - 100 מ' בצק. הבצק היה מהטובים שטעמתי - לא דק כנייר ולא מותפח כנוכחים בקבוצת שומרי משקל אליה הייתי מגיע לפגישות אורח שלא הצליחו להתמיד עם הרצון העז שהיה לי להיפטר מעוד קצת כסף. הבצק היה אוורירי וקריספי במקומות הנכונים - פשוט מעולה. התוספות היו מעולות גם כן ובכמות גדולה יחסית. היה שם למשל ירק שרמז לי שכדאי לי להשאיר רק אותו למאכל ואת השאר לתת למישהו רזה אבל ויתרתי, חשבתי לעצמי אם כבר חמץ אז עד הסוף.

את המרור במקרה דנן, סימל המחיר. תגידו לי אתם השתגעתם? 88 ₪ לקילו פיצה. אין מחיר למשולש כי אין משולשים, יש מחיר לפי החתיכה אותה בוחר הקונה. בן זוגי ואני לקחנו כל אחד מלבן שנראה היה סביר בגודלו ומספיק על מנת להרגיז את יושבי שמיים. התברר שלקחנו 2 מלבנים במשל חצי קילו (סה"כ) ובעלות כולל של 44 ₪. אני חייב להבין - אתם השתגעתם?
נכון - פיצה מעולה.
נכון - בצק פריך שבא לנשנש עד יפציע השחר
נכון - צפון דיזינגוף
נכון - באותה עת הייתם מאגר הפחמימות הזמין ביותר
אבל יקר. יקר מאוד.

בשלב זה חולפת בראשי השאלה האם להמליץ או לאו. האמת, החלילן מהמלין כל כך רזה בציורים שבספרי האגדות שלא נראה לי שהייתי הולך אחריו, בטח לא לפיצריה - זה לא אמין. לטוני וספה הייתי הולך. יקר מדי אבל טעם החטא מעולם לא היה טוב יותר.

בתיאבון,
קובי

3 comments:

Shlomi אמר/ה...

ועל זה נאמר החטא ועונשו(החטא בפה העונש בכיס).
אומנם נשמע (גם מעדות שמיעה לא רק קריאה) טעים ואומנם מחיר החיטה עלה אבל זו עדיין חיטה ולא זהב, 88 ש"ח לקילו פיצה זה מטורף.

Izik אמר/ה...

אכן פיצה ברמה אחרת. מקווה לשחזר את החוויה בקרוב...

פיצה בתל אביב אמר/ה...

באמת פיצה מעולה, הלוואי כל יום :)