יום רביעי, 13 באוגוסט 2008

נזירים שתויים

השתיקה יפה לחכמים; אולי משום כך, אחת הבירות הטובות יותר שטעמתי בשנה האחרונה, היא זו המגיעה ממקום בו השתיקה היא דרך חיים, ממקום בו הרעש היחיד המותר הוא זה של תסיסת הבירה בפרמנטורים המתקדמים ביותר.

חיי הנזירים, כך מתברר, אינם פשוטים. אם מישהו העז לחשוב שלבישת שק יוטה כאופנה האחרונה והתמסרות ליושב במרומים אינן פעולות מאומצות, טעות מרה בידו. מדובר בזרם נזירים הקרוי על המנזר בו נקבעה חוקתם -
הנזירים הטראפיסטים.

נזירים אלה משתייכים לזרם בכנסייה הקתולית המקיים את תקנון הנזירים של בנדיקטוס, מאז שנת 1662. נזירים אלה חיים בפשטות ונמנעים מדיבור שאינו לשם קדושה. עיקר ענייננו בהם נחלק לשניים: מחד צורכי הצום של הנזירים, ומאידך הפתרון הפנטסטי – הלוא הוא הבירה.

צום מאוכל כידוע אינו פעולה פשוטה לאדם, על אחת כמה וכמה אם הוא ממושך עד כדי ימים ושבועות. מאחר שהנזירים הטראפיסטים מותרים בשתייה בעת הצום, המציאו שיטה להקל על סגפנותם זו. כל ההיסטוריה החלה ב"הטבעת" לחם במים לכדי "לחם נוזלי", מה שלימים התפתח לבירה המוכרת לנו כיום.

מדעי הבירה
התפתחותה של שיטה זו הותירה כיום שבעה מנזרים (מתוך כ-170 ברחבי העולם) המייצרים בירה ומשווקים אותה – שישה מנזרים בבלגיה ואחד בהולנד. תהליך ייצור הבירה מתרחש במנזרים בלבד. השלב היחיד בתהליך שמתבצע על ידי גורם חיצוני, הוא הליך הביקבוק, אשר מתבצע במפעלים קרובים למנזרים.

מבין בירות הנזירים הטראפיסטים המוכרות בעולם, המוכרת ביותר בארץ היא בירה הנושאת את השם Chimay ("שִימֵיי"). בירה זו מגיעה ממנזר בדרום בלגיה השוכן בסמוך לכפר בשם זה. בירות נוספות ידועות המיוצרות במנזרים הטראפיסטים הן:
ווסטוולטרן - Westvleteren
אורוואל - Orval
רושפוֹר - Rochefort
ווסטמאל - Westmalle
אשל - Achel.
לישראל מגיעות בצורה סדירה יחסית הבירות שימיי ואורוול.

כל הבירות הטראפיסטיות מסוג אֵייל (ע"ש שמרי האייל המשמשים להתססה) מסיימות תסיסה והבשלה בבקבוק. שמרי האייל תוססים בטמפרטורות גבוהות יחסית ומכאן שהתסיסה מתבצעת בחלקו העליון של המיכל (בניגוד ללאגר, התוסס בטמפ' נמוכות ובתחתית המיכל).

על מנת ללמוד מעט על סוגי הבירות הקיימים, יש להבין את 4 דרגות האיכות הקיימות, אשר מתבטאות בסמיכותה של הבירה:
סינגל (=בלונד) - 95% מים + 5% חומר גלם
דובל (=בראון) - 90% מים + 10% חומר גלם
טריפל - 85% מים + 15% חומר גלם
קואדריפל - 80% מים + 20% חומר גלם
נזירים בטרקלין
בשבוע שעבר נכחתי בערב טעימות, אשר התקיים במסעדת "הטרקלין" בנחלת בנימין.

המסעדה נטולת יומרות בכל הקשור לעיצוב. את המקום מקשטות מרצפות שכמו נלקחו מבית תל אביבי של שנות החמישים וריהוט עץ. כמחצית משטח המסעדה משמש כבר הניתן להסבה וסביב שולחנות בצורת ר'.

את הבירות שטעמתי בערב זה ליוו מספר מנות שהוכנו במיוחד עבור האירוע. לבד ממנות האנטיפסטי והקרפצ'ו בפסטו ופרמזן שהיו טעימות מאוד, הוגש לחם שנאפה על חלוקי נחל אך לא היה אפוי דיו, כמו גם מנת קובה במילוי בשר טלה ובלוויית צזיקי שהייתה חסרה את הפריכות האופיינית כל כך לקובה מסוג זה, וחבל. לשמחתי, שֵם החגיגה היה בירות.

הבירות שזרמו לשולחן היו מעניינות ובהחלט שונות ממה שאני מכיר. יש לציין במיוחד את בירת "שימיי רד" (premier) השייכת לקבוצת הסינגל. בירה זו מכילה 7% אלכוהול, מתקתקה מעט, מתובלת ובעלת קצף סמיך ונעים. 130,000 הקטוליטרים מבירה זו מיוצרים בשנה ומשווקים ל-40 מדינות בעולם.

בירת "שימיי טריפל" אותה טעמתי בשלב השני, הכילה 8% אלכוהול ומרירות מודגשת. מאחר שהייתה זו לי הבירה השלישית לאותו ערב (הערב החל בקורסביצה צ'כית מצוינת מסוג פילזנר), ויתרתי על הטעימה השלישית – "שימיי בלו". בין מסובי השולחן היו שאמרו כי ה"בלו" טובה יותר מה"רד". קבעו אתם בעצמכם, איש איש וטעמו הוא.

לישראלים, השותים בממוצע 10 ליטר בירה בשנה לאדם (לשם השוואה, הצ'כים לוגמים 130 ליטר בירה בממוצע לאדם - אולי כי היא זולה יותר ממים מינרליים), אני בהחלט ממליץ על בירות מסתורין אלה. אם כבר לשלם על בירה, שלמו על בירה איכותית.

את ה"שימיי" וחברותיה תוכלו לפגוש בברים מובילים בתל אביב, ובכללם ב"הטרקלין" כמובן.
הכתבה מתפרסמת גם באתר תל אביב סיטי

לרוויה,
קובי קלייטמן kubush

1 comments:

אנונימי אמר/ה...

זה מה שקורה כשמשעמם ואין נשים בסביבה
שותים בירה
תמיד טוב לטעום בירות חדשות
ונחמד ללמוד דברים חדשים על בירות
למשל ההבדלים בין הסוגים השונים